תפילה שהצילה חיים
"דינה" כך קראו לי הורי כשנולדתי .חיי התנהלו על מי מנוחות, לפרנסתי עסקתי כמזכירה רפואית באחת מבתי החולים בארץ וב"ה התפרנסתי בכבוד
רקמתי קשרי ידידות עם פרופסורים מן השורה הראשונה. נשאתי לבעלי –מהנדס מחשבים בכיר בחברת מחשבים גדולה באזור המרכז ויחד ניהלנו אורח חיים מסורתי "לייט" ,מה שנוח ומסתדר –מקיימים ומה שלא אז דוחים למועד אחר,אם בכלל, כאילו הייתה התורה רכושנו הפרטי לעשות בה כרצוננו.
ב"ה זכינו והמשפחה גדלה שתי בנות ושלשה בנים שהסבו לנו נחת וגדלו כפי שכל ילד אחר גדל, השתלנו להעניק לילדנו את המרב ואת המיטב ועשינו הכול כדי שלא יחסר להם מאומה.
הבן הבכור גיא שמו הגיע לגיל בית הספר התלבטנו לאן לשלוח אותו לת"ת או לבית ספר החלטנו לבסוף על ממ"ד הקרוב לאזור מגורנו, והוא עלה והתקדם יפה בלימודיו ...
יום בהיר אחד אני מקבלת שיחת טלפון ממזכירת בית הספר שניסתה בכל כוחה להישמע נינוחה ורגועה ובפיה שאלה "תמימה"
"אמ.. תאמרי לי בבקשה ..הבן שלך רגיש לתרופות?"
"לא ..לא ידועה לי רגישות לתרופות..אבל למה את בכלל שואלת"?
"לא לא שקרה משהו ...פשוט גיא התלונן על כאבי ראש חזקים וביקש אקמול, ו...לאחר שבלע את הכדור התלונן על סחרחורת ובחילות.. וחששתי אולי זה בהשפעת הכדור... בעצם הנה הוא כאן לידי את רוצה לדבר איתו?"
"אמא אני לא מרגיש טוב" נשמע קולו החלוש של בני
"מה יש לך ... מה אתה מרגיש?"
"בהתחלה כאב לי הראש ועכשיו יש לי סחרחורת"
"תמתין בחדר המזכירה ואני מייד באה לאסוף אותך"
ביקשתי רשות ממנהל המחלקה לאסוף את בני הביתה
כאמא לילדים וכמזכירה רפואית ידעתי או יותר נכון חשבתי שאני יודעת לא לעשות עניין מכאב ראש.
אספתי אותו הביתה למנוחה, זה בטח יעבור אמרתי לעצמי רק קצת מנוחה ומחר הוא חוזר לבית הספר בריא ...
בבוקר קם גיא עם כאב ראש חזק משל אתמול וסחרחורות חזקות, זה כבר נשמע לא טוב, החלטתי לקחת אותו לבדיקות, כמזכירה רפואית חשתי תחושת בטחון כל ידידי הם רופאים ומומחים מהטובים בכל תחום. אבל למה ללכת רחוק הרי בס"ה מדובר רק בכאב ראש?!...
ביקשתי סדרת בדיקות כדי לשלול כל מיני מחשבות העולות במצבים מעין אלו...ומתוקף תפקידי נענתי בחיוב, מה שאצל אמא אחרת היה מצריך לקבוע תור לעוד שבועיים או אף יותר.
זה התחיל בבדיקות שגרתיות שהחלו להראות שהבעיה חמורה יותר ממה שחשבתי בתחילה, וכהרף עין נשלחתי בדחיפות לעריכת בדיקת CT ובדיקת MRI מוחי.
כשעתיים ומחצה -שעבורי עברו כנצח- חלפו מאז הבדיקה ועד לפענוח התוצאות. מבטי הרופאים והלחשושים שמסביב אמרו עבורי הכל. הבנתי שהבעיה חמורה מעבר לחלומותיי הגרועים ביותר. ביקשתי שיאמרו לי את כל האמת ורק את האמת גם אם היא קשה.
דפיקות הלב עברו מזמן את סף המהירות המותרת הרגשתי שהחמצן בריאותי אוזל והתחלתי לבכות. בכי חרישי שרק בורא עולם שומע בכי שבוקע את כל הרקיעים ומגיע היישר לכסא הכבוד.
מבין עיני הדומעות יכולתי לראות רופאים בכירים שאיתם עבדתי בבית החולים שהוזעקו במיוחד עבורי לחוות דעת רפואית נוספת .
"היכן ניתן לאתר את בעלך כרגע?" שאל מנהל המחלקה. שאלה שלא הותירה כל ספק לגבי חומרת המצב, מצב שדורש צורך בהתייעצות עם בעלי אכן נראה לי אינו פשוט. שאלתי במה המדובר ומה בדיוק מאובחן. נספר לך ולבעלך ביחד ...
בעלי שהה באותם רגעים בחדר הישיבות בחברה בה הוא עבד לישיבה דחופה המחייבת את כל הנוכחים לכבות פלפונים. הקול המתכתי שבקע ממכשירו הסלולארי " המנוי לא ענה לשיחתכם אנא נסו במועד מאוחר יותר..." כאילו שיש מועד מאוחר יותר לסיטואציה אליה נקלעתי...
הזמן לא פעל לטובתי ,הבנתי שהמצב קריטי בראשו של גיא אובחן גידול בגזע המוח. "באת ממש בזמן, המתנה של עוד יום או יומיים היתה מביאה את המצב לבלתי הפיך."
המילים גידול בגזע המוח הדהדו בחלל האויר, לזאת לא ציפיתי, לא האמנתי שכאב ראש תמים יכול להיות סימן לגרוע מכל, ויתרה מכך עלי להתמודד עם המצב ברגעים הקריטיים לבד, ללא תמיכת בעלי. מה שנותר לי באותם רגעים זה רק להתפלל...
ותפילה מעין זו יש רק ברגעי אמת נדירים, שאז מקלפים את כל העטיפות החיצוניות העוטפות אותנו בחיספוס במשך חיינו ואז בוקעת האמת הצרופה שמראה שבלי סיעתא דשמיא איננו אלא שבר כלי וכל הסובב אותנו אינו אלא דמיון תעתועים שבמקרה הטוב יכול להועיל רק כדי להרגיע את המצפון ותו לא. ואני שתמיד חשתי בטחון לפחות בתחום הרפואי שהרי אני מזכירה רפואית בכירה מוקפת בטובי המומחים בכל תחום, פתאום כל הבטחון העצמי התנדף והרגשתי כמו עלה נידף ללא כל קרקע מוצקה.
קולו של מנהל המחלקה קטע את רצף המחשבות שלי "דינה צריך לנתח ...ודחוף ... בגיל כזה של ילדך כל יום שעובר יכול להיות קריטי..."
"התפנה מקום בחדר ניתוח למחר בצהרים, ואנו נעמיד לך את טובי המומחים וצוות המנתחים הטוב ביותר במחלקה..."
גדול עלי להחליט לבד, אני לא מסוגלת להחליט החלטות כאלה בצורה חפוזה אחרי הכל מדובר באחריות כבדת משקל מה עושים??? חשבתי לעצמי
"דינה אני ממתין לחתימתך לניתוח בלעדיו אי אפשר להתקדם!" קטע את רצף מחשבותיי קולו של מנהל חדר הניתוח, והחזיר אותי למציאות הקשה . " אני חייבת לדבר עם אחי"! פסקתי נחרצות. "אחיך?! מה מי אמ... " גמגם מנהל חדר הניתוח "מי זה אחיך?"
"אחי חזר בתשובה ונעשה חסיד" אמרתי כאילו שהשאר כבר מובן מאליו... O.K"" שתיקה . הוא חיכה למוצא פי, ומשבושש לבא המשיך לשאול "מה הידע שלו ברפואה??? " "רפואה!?? לא !! יש לו קשר לבורא עולם ולצדיקים" כאילו שלמישהו אחר אין את הקשר הזה, אבל כך לפחות עניתי באותו רגע בלי הרבה זמן לחשוב.
תשובתי למנתח הפליאה אותו עוד יותר והוא הרים גבה. יכולתי לחוש את מה שעובר לו בראש באותם רגעים, בטוח היה שדעתי נטרפה.
"דינה אני חושב שאת לא מבינה את דחיפות העניין, במצבו של בנך אין הרבה זמן למשחקים ועלייך להחליט עכשיו במהירות"
ביקשתי את הסלולארי שלי למרות ההוראה החד משמעית שבחדר ניתוח אין להפעיל מכשירים סלולאריים, אך דחיפות העניין גרמה לכולם להעלים עין .
"רותם ! זו דינה "
"כן זיהיתי אותך לפי המספר ...
", אני זקוקה לעזרתך הדחופה"
"מה קרה הכול בסדר?"
"אמ... כן.. זאת אומרת לא!!"
"תשמע אני כרגע בבית החולים במחלקת... ביחד עם גיא, גילו לו מחלה קשה בגזע המוח"
לא יכלתי לעצור את פרץ הרגשות והתחלתי לבכות בכי היסטרי שמעולם לא בכיתי כמוהו בכי כזה שיש בכוחו לבקוע את כל הרקיעים .."ואני לא משיגה את בעלי ..וחייבים להחליט מהר ...אני חייבת עצה של רב גדול ..יש לך למי לפנות?"
"תאמרי להם שלא יעשו כלום עד שאני מחזיר לך תשובה!"-קבע בנחרצות.
"הלו ..הלו.. רותם..."צעקתי לתוך האפרכסת רך הוא כבר ניתק.
"נו מה אמר אחיך?" שאל המנתח
"להמתין"
להמתין למי ..למה..?"
"לתשובה "
הדקות הבאות עברו כנצח חששתי שאולי טיפסתי על עץ גבוה מדאי והיה עלי להחליט לבד ויהי מה. אבל את הנעשה כבר לא ניתן היה להשיב.
בנתיים ההכנות לניתוח כבר החלו כאילו ידעו מראש שזוהי ברירת המחדל ואין שום מוצא אחר.
אחי, בינתיים הרים טלפון לחבר טוב שלו שיומיים לפני כן נסע לסבב קברי צדיקים באוקראינה, בניסיון לאתר אותו .
הוא התקשר אליו ומן הצד השני הוא שומע "נו נו ...נו"
"תשמע אתה חייב לדבר מדובר במצב הגובל בפיקוח נפש " אמר אחי
"נו ...נו... ותן בליבנו בינה להבין להשכיל...נו נו..."
אחי הבין שהנ"ל באמצע תפילת שחרית בקטע שלפני קריאת שמע ושוב צרח לסלולארי
"תקשיב טוב למרות שאתה באמצע תפילה אם אתה בסמוך לקבר של צדיק תתפלל עכשיו דחוף על אחייני גיא בן דינה... המצב קשה גילו לו את המחלה בגזע המוח וחושבים על ניתוח הוא זקוקה לישועה... אבל דחוף..."
"נו ..נו.. "
אותו חבר היה באותם רגעים בבית הכנסת המשוחזר של הבעל שם טוב במזיבוז ,הוא יצא החוצה עטור בתפילין ורץ במהירות לציון הבעש"ט הנמצא במרחק של כ-250 מטר משם.
הוא הגיע כשכולו מתנשף לציון והזכיר את "גיא בן דינה לרפואה שלמה ללא התערבות חירורגית". הוא זיעזע את כסא הכבוד בתפילתו כאילו היה זה בנו יחידו ח"ו.
ובמקביל ללא כל מידע על מה שמתרחש במזיבוז ניסיתי שוב להשיג את בעלי והפעם הצלחתי. לא היה הרבה זמן להסברים ניגשתי ישר לעניין ,הוא היה בשוק ,הודעתי לו על החלטתי להמתין למה שאחי יאמר, בלית ברירה גם הוא הסכים, לא נותר לנו אלא להתפלל ולצפות לנס...
"רבש"ע גיא בסה"כ בן 8 עוד לא הספיק אפילו לחטוא ולשלם על מעשיו...אנא עזור ש...ש...יהיה נס ..."צעקתי מקירות ליבי בצעקה שרק בורא עולם יכול לשמוע.
אחי התקשר ואמר שחבר שלו נמצא במזיבוז אצל הבעש"ט והוא מתפלל לרפואת גיא ושאבקש בדיקות חוזרות לפני הניתוח..
זה נשמע הזוי אפילו עבורי וכל שכן שלא העזתי לבקש זאת מהצוות אבל כבר אין דרך חזרה, הטלתי את האחריות על אחי ואמשיך בכך.
לקחתי אויר וביקשתי בדיקה חוזרת, מין פריווילגיה שיש רק לעובדי בית החולים.
מנהל המחלקה הרים גבה, מעולם הוא לא שמע בקשה כזו שעה לפני ניתוח, הוא ניסה לשכנע בעדינות עד כמה הדבר מיותר הרי הבדיקות של אתמול דיברו בעד עצמן, ועברו חוות דעת של שלשה פרופסורים וכולם תמימי דעים בדיאגנוזה.
אך התעקשתי והוא נכנע !
גיא הובהל למכונת ה MRI לבדיקה נוספת..
אפילו כופר כמו מנהל חדר הניתוח לא מצא באוצר המילים המפואר שברשותו מילה אחרת שמתארת את מה שהתרחש חוץ מ"נס" .
הוא לא ידע להסביר אפילו לא במונחים רפואיים מסובכים את מה שהתרחש, "זה בניגוד לכל תרחיש אפשרי ולכל מה שלמדנו בפקולטה לרפואה ..התנצל חלושות. לפי כל מה שלמדתי הרי שניתוח היה ברירת המחדל... בניסיוני הרב שרכשתי במצבים מעין אלו זה תמיד הסתיים בניתוח ...וכאן קרה משהו שאין לי מילים להסביר אותו...
גזע המוח היה נקי מכל גידול או משהו שמזכיר גידול.
- חודש אחרי כבר היינו עם גיא על ציון הבעש"ט כדי לומר מילה אחת "תודה"
***
תפילה שהצילה חיים - התפרסם בעלון "באהלי צדיקים" שיוצא לאור ע"י אגודת אהלי צדיקים - להורדת העלון - לחץ